איזו מיינה את/ה?
גלה את זהותך הציפורית — עם שיר של עטר מיינר

מחליקה בקלות בגרון. כיף לדבר איתה על דברים והיא מכילה. תחושה של בית, משפחה ואגוזיות מתפרצת
לחץ על המיינה שמייצגת אותך הכי טוב

מיינה יומולדת
אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה כי מותר לה. לא מגלה לאף אחד מה המשאלות שלה

מיינה וול דאן
הקיר נפל. הלבנים על הרצפה. אחת על הראש. עומדת בין ההריסות ולא ברור לה אם זה חופש או אסון. שתי האפשרויות מפחידות

מיינה שותפה שקטה
היא בעצם חופית, אבל אף אחד לא יודע. יושבת בישיבות, מהנהנת, לא אומרת מילה. לכולם נראה שהיא מקשיבה. באמת היא סופרת את הדקות עד שתוכל לעוף

מיינה פריפריה
עומדת בשוליים. תמיד. המרכז זוהר באורות, היא עומדת על האספלט הסדוק ומסתכלת פנימה. יש לה אופי שאי אפשר לקנות במרכז. גם לא רוצה

מיינה גיים אובר
המסך השחיר. הפיקסלים מתפזרים. הקונטרולר על הרצפה. היא יודעת שאפשר להתחיל מחדש, אבל לא בא לה. הפעם באמת גמרה

מיינה פסיבית
שוכבת על הרצפה. כולם דורכים עליה. לא זזה. לא מתלוננת. אולי ככה היא אוהבת

מיינה אחת יותר מדי
יותר מדי קפה. יותר מדי קניות. יותר מדי התראות. יותר מדי מהכל. לא מצליחה לעצור

מיינה אחושרמוטה
אחושרמוטה! צועקת. על הכל. כל הזמן. לא שואלת. לא מתנצלת. פשוט צועקת. אם אתה לא שומע — היא תצעק יותר חזק. זה הדרך שלה לדבר. כולם כבר התרגלו

מיינה דיל ברייקר
יושבת מול החוזה. קוראת את האותיות הקטנות. מוצאת סעיף אחד. קורעת את הנייר. קמה. הולכת. לא מתפשרת

מיינה ג׳טלג
נחתה באמצע הלילה. או אולי צהריים. השעון הפנימי מת. כרית תעופה על הצוואר, מזוודה ביד, ושלושה שעונים שמראים שלושה דברים שונים. כולם נכונים. כולם לא. לא יודעת באיזה יום היא חיה

מיתוס אורבני. ישנה בלילה. יונקת דם מעזים. או מכלבים. או מכל מה שזז. אף אחד לא ראה אותה באמת. אולי היא לא קיימת. אולי כן

״לא תאמינו מה היא עשתה!״ ״הסוד שאף אחד לא מגלה!״ ״מספר 7 יהפוך את החיים שלך!״ אתה לוחץ. אתה מצטער. היא יודעת שתלחץ שוב מחר

יושבת בחמאם. חמה. רטובה. מזיעה. מקבלת עיסוי. פילינג. שמן. ואז קפה שחור על שרפרף. ואז שוב. ואז שוב

בולעת הכל. אבק, פירורים, רגשות. שואבת ושוטפת. בו זמנית. יעילה. רועשת. ובסוף — פשוט מרוקנת את עצמה

המשכנתא לא שולמה. כתב הסילוק הגיע. שמה את הקופסאות ברחוב. יושבת עליהן. לא בוכה. כותבת שלט: ״למכירה״

היא מסתכלת במראה. כל היום. כל הלילה. מאוהבת. בעצמה. ולמה לא? היא פשוט מושלמת. שאלו אותה

עטופה בתחבושות מלפני אלפיים שנה. עדיין הולכת. עדיין מסתובבת. הקללה לא משתלמת אבל היא לא מתלוננת. חיה לנצח זה לא כל כך רע

אותו הדבר. שוב. ושוב. ועוד פעם. כל משפט נשמע כמו פעם הקודמת. כל מחשבה מתגלגלת על עצמה בלי סוף. היא יודעת שהיא חוזרת על עצמה. ובכל זאת — שוב

לא יוצאת. לא רוצה לצאת. החדר שלה הוא העולם. יש שם הכל — מצעים, טלוויזיה, אוכל קר. מי צריך בחוץ

עבודת קודש בלב הקהל, ובכיס רק שטרות. חותכת בבשר החי ומקבלת במזומן. הכי ישר שאפשר — לפני שזה נעשה מסובך

מתקשה לבחור?
ענה על 4 שאלות ונמצא את המיינה שלך

רוקדת על הגג של טנדר לבן, זרוקות לה פתקים מכל עבר. כל כולה שמחה טהורה. לא שואלת שאלות, לא מחפשת תשובות. רק רוקדת ושרה. נ נח נחמ נחמן מאומן

עושה עבודת קודש שאף אחד אחר לא מוכן לעשות. חותכת בבשר החי מול קהל שבוי. מקבלת רק מזומן

גונבת הכל. לא כי היא צריכה. כי היא יכולה. העט שלך, הרעיון שלך, הלב שלך — אצלה. היא לא משתמשת בשום דבר מזה. רק אוגרת. מתחת לכנפיים יש הכל

נולדה לעושר, בחרה במרד. עזבה את האחוזה והלכה לשמור על שדות וגבולות. הקימה קיבוץ חשאי, ארגנה שמירה, ודרשה שוויון גם כשאף אחד לא ביקש. עיניים לאופק, מקל בכנף. לא ויתרה ולא ויתרה

עומדת על המשמר. מעבירה הודעות בחשאי. יודעת דברים שאסור לדעת. בעיניים שלה — אומץ שקט. בכיסים — מפות וסודות. הכל למען משהו גדול ממנה

רואה את העולם אחרת. לא טועה — פשוט ברזולוציה שונה. יש לה כישרון שאתה לא מבין ועולם פנימי שאתה לא תגיע אליו

לא בטוחה באה ממשפחה של רופאים, אבל יש לה תואר והיא מקפידה שתדעו על זה. כותבת מרשם ומיד מאבדת אותו. ממששת בטוחה שזה התוספתן

נושמת. נוכחת. מקבלת את הרגע. גם אם הרגע עצבני. גם אם הרגע מגרד. היא שם, עם הרגע, ולא עוזבת אותו עד שהוא עוזב אותה

לא קיבלה את השפתיים מאמא. קיבלה אותן מד״ר שפירא. לא מתחרטת. אולי עוד קצת

גם היא לא יודעת מה היא. אורניתולוגים מתווכחים. ילדים מצביעים. היא ממשיכה הלאה. בדרכה

בולעת הכל בלי ללעוס. מידע, אוכל, עלבונות. לפעמים היא לא יודעת שבלעה. מגלה אחר כך. בדרך כלל אחר כך

מריחה ז׳אוול מרחוק. מנקה מה שכבר נקי. מנקה שוב. הבית מבריק. היא לא נרגעת. האקונומיקה מהאסלה שורפת בעיניים

נכנסת לכל קבוצה ושואלת. לפעמים יש. לפעמים אין. תמיד שואלת. בת ים זה לא מקום — זה זהות

שמעה דבר אחד שלא מצא חן בעיניה. הפכה כוס. עזבה. האירוע נגמר. לא הסבירה. לא התנצלה

נדרה נדר. שומרת נדר. לא שואלים על הנדר. גרה בבניין ישן, קמה מוקדם, ולא מתלוננת. אף פעם לא מתלוננת

מצאה כסף על הרצפה. הסתכלה לכל הכיוונים. הרימה. זה לא גנבה — זה מזל. כך היא מספרת לעצמה

שמה מיינה. מיינה בונד. מגיעה בטוקסידו. עוזבת לפני שמבינים מה קרה. המשקה — מעורבב, לא מנוער

נכחדה לפני שישים וחמישה מיליון שנה. עדיין כאן. לא ברור איך. לא ברור למה. הפלאונטולוגים בודקים

מברכת מהמרפסת. ידיים פרושות. כולם זזים הצידה. לא נוגעת במתים. לא אוכלת כל דבר. יש כללים — ואת הכללים שומרים

עשויה מזרע של אויבים. לא מכבירה במילים. קצרה ולעניין. מגיעה ממקום שלא ציפית. זוכרים אותה

אחרי כל כישלון — ישיבה. אחרי כל ישיבה — מסמך. אחרי כל מסמך — כישלון חדש. אבל הלקחים? מתועדים בצורה מעולה

לא אוכלת. לא עכשיו. לא היום. יש לה עקרון. היא שוכחת מה העקרון אחרי שלוש שעות ואוכלת פיתה

מציעה חצי מהממלכה. לא ברור אם יש לה ממלכה שלמה. מציעה בכל זאת. זה הסיפור

נוסע לאט אבל לא מפעיל מונה. עושה לך מחיר פיקס. תחביבים: ציורי שמן.

עומדת מול הארון עשרים דקות. אחרי חצי שעה לובשת מה שהייתה לבושה. זה לא בגד — זה תהליך

קשה מבחוץ, מתוק מבפנים. יש הרבה ממנה — בקופסא, בשקית, בכיס של סבתא. לוקחת אחת ולא יכולה לעצור

חרדים אוהבים אותה. זולה, נגישה, לא שאלות. לא בשבת. בס״ד גמור

שלטה פה ארבע מאות שנה. עדיין לא ממש עזבה. הבנייה שלה עדיין עומדת. הבירוקרטיה שלה עוד יותר

אמנית מרוח שפתיים לבנות. לא ברור אם היא מציגה או מביאה. אנשים מבקשים ממנה עוד — היא מחייכת ולא אומרת כן ולא אומרת לא

מרגיעה שלא לצורך. משמחת הורים והורסת שמחות. טעים אבל באיזה מחיר

זורה מלח על כל פצע. לא מתוך כוונה רעה — סתם ככה, דרך טבע. אחרי שהיא עוזבת הכל עוקץ קצת יותר

אין עליה מה לומר. ממש. ניסינו. ישבנו שעה ולא יצא כלום. גרה, נושמת, נוכחת. זהו

כל מה שהיא עושה — בנגר. כל מה שהיא אומרת — בנגר. אפילו כשהיא שותקת — בנגר. לא יודעת לעשות פחות מזה

עושה ספליט בין שני ענפים ולא מרגישה כלום. גמישה, קשוחה, ומסתכלת ישר לתוך השמש בעיניים פקוחות

מנוקדת מלידה. כל נקודה — סיפור. כל חברבורה — רגע שנשאר. לא מסתירה. לא מסבירה. פשוט יש לה הרבה נקודות

מסתובבת, מסתובבת, מסתובבת. חוזרת לאותו מקום שוב ושוב. לא יודעת אם זה קדמה או אחורה. מסתובבת

תמיד רודפת אחרי משהו. לא תמיד ברור מה. לא תמיד היא יודעת. העיקר שיש מרדף — כי בלי מרדף מה יש

מופיעה פתאום, עושה רעש, ונעלמת. לא הספקת לראות אותה — היא כבר הלכה. אנשים שואלים ״מה זה היה?״. אין תשובה

לא בוחרת — נבחרת. כל בוקר היא משהו אחר. לא מתכננת, לא מתכוונת, פשוט קורה. אי אפשר לצפות אותה. גם היא לא יכולה

שרה שנים לפני שזה היה מגניב. חוזרת שוב ושוב — לא בגלל שהיא חייבת, אלא בגלל שהיא רוצה. הקהל שלה יודע כל מילה. היא יודעת שהוא יודע.

ירוקה ועמוקה. ריח פרסי מהמטבח. מבושלת לאט לאט, שעות. כמו אהבה — לא ממהרת

שואלת שאלות שהתשובה עליהן ברורה. אבל שואלת בכל זאת. כי השאלה היא הנקודה. וזה לא שאלה

צועקת זאב זאב. בפעם הראשונה לא האמינו לה. בפעם השנייה גם לא. בפעם השלישית היה ממש זאב. אבל כבר הלכו הביתה

טעות לעולם חוזרת. יודעת בדיוק מה לא לעשות — ועושה את זה שוב. אחרי הכל, מי לומד מניסיון?

לא בורחת מהמציאות. פשוט בונה לעצמה אחרת. יותר טובה. ספרים, סדרות, ריחות. כל מה שמוציא אותה לשנייה

חיה בתוך המציאות ומסרבת להתרגל אליה. כל יום מחדש — להחזיק, לנשום, ולחפש חתיכת שקט

מחליקה בקלות בגרון. כיף לדבר איתה על דברים והיא מכילה. תחושה של בית, משפחה ואגוזיות מתפרצת

פניה צוירו בצבעים שטוחים ועבים. קדישמן ציירה. בגלריה. הכרטיסים נגמרו. גם היא לא ממש הבינה את עצמה, אבל כולם הבינו משהו

נוצרה מחימר ים המלח. יש אמת על מצחה. מגינה על הקהילה. לא שואלים אותה שאלות. לא תמיד מבינה את ההוראות. בדרך כלל זה בסדר

אוסף של הכל. קצת מכאן, קצת משם. לא ברור מאיזה ז׳אנר. אבל ביחד זה יוצא משהו שאי אפשר להפסיק להאזין לו

לא נגד. לא בעד. יושבת על הגדר — לא כי זה עמדה, אלא כי לא קמה. הסביבה כולה בוערת. היא מגרדת רגל

חיה בין פרחי גן עדן ופרחי גן עדן. ציפור גן עדן מסתכלת עליה בקנאה. לא יודעת מה זה חורף. לא רוצה לדעת

תלויה על הענף ברגליה. רואה את העולם הפוך. טוענת שזה בעצם הצד הנכון. הדם עולה לראש אבל הראש שלה ממילא הפוך

קיבלה קצת כוח. זה עלה לה לראש. עכשיו היא חושבת שהיא המנכ״לית של החיים. לא היא

ריח חורש אורנים אחרי גשם. לא מנסה להיות מודרנית. לא צריכה. הריח שלה מחזיר אותך לילדות בבת אחת

גדלה עם שבת ופרשת שבוע. בשלב מסוים יצאה לחפש. עדיין לא גמרה לחפש. עדיין לא גמרה לצאת

הקופסא? לא מכירה אותה. חושבת אחרת, מגיעה אחרת, עוזבת אחרת. כולם מסתכלים עליה ולא יכולים להסביר בדיוק למה

יודעת מה יש לה בארון. לא מראה לאף אחד. לפעמים פותחת לרגע ואז סוגרת. הארון מלא. תמיד היה מלא

יש לה תוכניות. הן יושבות במגירה מתחת לפתקים ישנים ועטים שלא כותבים. יום אחד היא תוציא אותן. יום אחד

אינך רואה אותה. אינך שומע אותה. היא כבר הייתה שם לפניך ויצאה. הכל שלוט, הכל מתוכנן

קרם בבוקר. קרם בערב. SPF גם בחורף. לא מתכננת להזדקן. לא מתכננת נקודה

מתלקחת בלחץ. נרגעת לאט. מחפשת את הטריגר. מצאה. זה הגלוטן. זה הלחץ. זה השמש. זה כולם

מביאה את החדשות ורצה. לא מחכה לתגובה. לא רוצה לראות את הפנים. שאלת מה קרה? שמעת כבר

שאלת — היא ענתה. לא שאלת — היא עדיין ענתה. יש לה דעה על הכל ועל הכלום. ובדרך כלל היא צודקת. זה מה שמרגיז

עשתה את כל הדברים הנכונים. בכיוון הלא נכון. לא בכוונה. זה רק מה שיצא. הקהל שותק

מה שרואים זה רק קצת. מה שלא רואים — ממש עצום. לא מסבירה. לא חושפת. פשוט יושבת על הקצה ומחייכת

פולנייה. מצחצחת. ממרחת. מלטשת הכל עד שזה מבריק. לא ברור מה קדם למה — האופי או הלק

לא מגיעות לבד. לא הולכות לבד. מסיימות את המשפטים אחת של השנייה. אנשים לא יודעים איך לדבר עם אחת בלי השנייה. גם הן לא יודעות

לא יהודייה אבל מדליקה את האור, מפעילה את המזגן ומוציאה את האשפה. עושה הכל בחיוך. לא לגמרי מבינה למה

יש לה ראש כחול. ממש. לא מטאפורה — אבל גם קצת מטאפורה. עושה דברים בדרכה, לא שואלת למה, ולא מתנצלת על זה

לא מחכה לאף אחד. כבר בדרך בזמן שאתה עוד נועל נעליים. ״יאללה יאללה״ זה גם פרידה גם ברכה גם קריאת לחימה

ממשיכה הרבה אחרי שכולם הלכו. אומרת ״היה טוב ולא ידענו״. בעצם אף פעם לא היה טוב. אבל ממשיכה

אומרת ״בסדר גמור״. לא בסדר. אומרת ״לא חשוב״. חשוב מאוד. אתה צריך לקרוא בין השורות. אבל לא תמיד יש שורות

קיבלה מייל ב-9 בבוקר. עד 10 כבר ניקתה שולחן. יש לה תוכניות. הן מפחידות אותה

מפזרת תיק. בודקת ביצועים בשלוש בלילה. מסבירה לך למה שוק ההון לטווח ארוך. לא שואלת אם יש לך טווח ארוך

שכבה על שכבה. אלפי שנים של ישוב, חורבן, ובנייה מחדש — הכל נערם אחד על השני. חרסים שבורים, אבנים עתיקות, ומתחת לכל — עוד שכבה. אתה חופר ומוצא את אתמול. חופר עוד ומוצא את שלשום. לעולם לא מגיע לתחתית

חתמה על המסמך. עברה דירה. שינתה סטטוס בפייסבוק. לא בכתה עדיין. אולי מחר. יש לה מזוודה אחת ותחושת חופש מוזרה. קפה קר על השולחן

מערבבת, לשה, מותחת. הסליים שלה מבריק, גמיש, ומספק בצורה שקשה להסביר. יש לה מתכון לכל מצב — גלוסי, פאפי, קראנצ׳י. אף פעם לא יוצא אותו דבר פעמיים. זה הסוד

בודקת סוכר בכל שעה. יודעת בדיוק כמה פחמימות בכל דבר. אוכלת עוגיה ומיד מצטערת. יש לה מד סוכר בתיק, במגירה, ובמכונית. הסוכר שלה לא מתפקר

אקסקלוסיבית, עונתית והפייבוריטית של אבא שלה. מתוקה וחמוצה באיזון שגורם לכולם להתרגש

יוצאת לרחוב בכל שבוע. עושה שלט, צועקת, מצלמת, מעלה סטורי. לא תמיד ברור נגד מה, אבל תמיד בעד. יש לה דגל, קסדה, וקפה שחור. היא לא מוותרת

חותכת. הכל. מה שלא נכנס — נגזר. מה שמיותר — נשאר על הרצפה. יש לה מספריים לכל מטרה: לנייר, לבד, לקשרים. גם מה שלא צריך לחתוך — חותכת. ככה היא

לא נכנסת לשום קופסה. לא זו שלך ולא זו שלהם. בונה לעצמה קופסה חדשה בכל בוקר — ואז שוברת אותה. הקשת שלה לא מסתיימת בשבעה צבעים. יש בה עוד כמה שאף אחד לא ספר

מבינה עניין, ראתה דבר או שניים. אל תפוצץ לה את הבועה, טוב לה בשלה

מחיר הנפט זינק בעולם. היא כבר עוברת לקורקינט. הטיסות יתייקרו, הכנפיים בחינם.

עגולה, מלאה, מרוצה. יש לה ביטחון עצמי ותיאבון גדול. לא מתנצלת על כלום

עשויה פלסטיק. צבעונית, מבריקה, עם מפתח הילוך בגב. מסתובבת ומשמיעה קולות מכאן ומשם. לא ברור אם היא אמיתית או משחק. גם לה לא ברור

יש לה את כל מה שצריך. לאטה דלעת, קולג׳ן, חולצת פסים, וסטורי שלא עשה בעיות. היא לא נוראית, היא פשוט... בייסיק. ואת זה היא לוקחת ברצינות רבה

פרח השכונות. לא סופרת אף אחד ממטר. לא מביעה עם הגבות

בונה חומה. הורסת חומה. יורה. רצה. בונה שוב. המסך מהבהב. אמא קוראת לארוחת ערב. לא שומעת

לא בטוחה מי היא ומי השנייה. מסיימות את המשפטים אחת של השנייה. מתלבשות אותו דבר. יום אחד תגלה מי זו מי. אולי

מובילה את העדר. סופרת כל אחת. יודעת מי לא חזרה. יש לה מקל וכלב וסבלנות. הצאן לא יודע כמה היא עייפה

גלילית. חומה. מבריקה. לא ברור ממה היא עשויה. גם לה לא ברור. אבל כולם אוהבים אותה על הגריל

פתיל קצר. מתלקחת מהר. מתפוצצת על הכל. אחרי הפיצוץ — שקט. ואז מתחילה לחפש עוד דינמיט

צווארון לבן, לב נקי. עובדת במשרד, שותה אספרסו, יודעת מה זה ROI. בערב חוזרת הביתה ולא יודעת מה לעשות

מבטחת הכל. את הבית, את הרכב, את הנפש. יש לה פוליסה לכל מקרה. גם למקרה שלא קרה. בעיקר למקרה שלא קרה

אלרגית להכל. לאבק, לקור, לפריחה, לאנשים. עיניים אדומות, אף נוזל. יש לה טיסה בכיס וממחטה בכל יד

הכל עולה. מהר. יותר מדי מהר. בקצב אקספוננציאלי. גם החרדה. גם התקווה. גם הפחד. הכל כפול כל יום

סופגת הכל. מים, סבון, כאב, ביקורת. הכל נכנס ולא יוצא. יום אחד תסחטי אותה ויצאו דמעות

המשקוף מתפורר מבפנים. היא יודעת אבל לא אומרת כלום. תמיד יש דבר כלשהו שמנסה לאכול אותך מבפנים.

רואה דרך כל הבולשיט שלך. יודעת שעמוק בפנים אתה מיינה כמו כולם.

הלב דופק. הנשימה קצרה. האייפד טעון ב-3%. הכל בסדר. הכל לא בסדר.

ניסתה מחטים, ריחות, קריסטלים, תזונאי קוואנטי. אף פעם לא עבד. כנראה באשמתה.

לשון הרע כן מדבר אליה. לא מספרת הכל — רק את החלק הכי טוב.

כפותה בחוקי הלשון. לא בוגדת בעברית. מדקדקת. גם עכשיו. גם בוואטסאפ.

מרגישה דברים לפני שהם קורים. מאמינה בסימנים. הצלצולים שלה — לא מקרה.

מנגנת בחצות. אוהבת בנים. לאחותה קוראים רסיטל. הן לא מדברות.

מסתפקת במועט. מחזירה פלסטיקים לאמא. מבקשת ריפיל.

עם עשרות חוגית מהגיל הרך עד לגיל הזהב, עדיין מחפשת מישהו שיעשה מנוי ללב שלה.

לא שואלת שאלות. לא משאירה מקום לספק. חתכה. נגמר. כן.

קנתה כרטיסים לטיסה שעה לפני. שלחה את ההודעה הזאת. מתחרטת שנייה אחר כך. לא מתחרטת.

מנהלת עסקים. לא שואלת שאלות. לא עונה על שאלות. טוב שתדעי.

מיינה? כנראה. בטוח? לא. אבל היא כאן. ומה זה בדיוק משנה.

כולם אוהבים אותה. לא יודעים בדיוק למה. פשוט קל להיות איתה. פוג׳יבולי.

לא רצתה להיות כאן. לא בחרה את זה. אבל הנה היא. עושה את המיטב.

עושה דבר אחד. עושה אותו טוב מאוד. אל תבקש יותר. זה לא יקרה.

יש לה כנפיים. לא משתמשת בהן. לא בגלל שהיא לא יכולה — פשוט לא מנסה.

צהובה. קצת עקומה. מתבגרת מהר מדי. כולם אוהבים אותה בדיוק לפני שהיא נהיית חומה.

בחולצה אדומה של הפועל, מחזיקה את צלחת האליפות 2026 בגאווה והתרגשות! עמה יעמיק

אופרה. דרמה. ארבע שעות בלי הפסקה. ובסוף כולם מתים — אבל ביופי.

ספורטיבית, מימייה, שתי ליטר ביום ומסבירה לכולם למה זה חשוב.

הכל שייך לה. הרגע הזה, הטרנד הזה, הסאונד הזה. אפשר לעקוב.

אח שלי היקר אתה, מיינה מלך. פשוט מלך. לא צריך יותר מזה.

בדרך לעולם. מלאה ברגשות, בתוכניות, ובתשוקה לגבינה צהובה.

היא יודעת שהיא יודעת. וגם שאתה לא יודע. ובגלל זה — כדאי לך להסכים.

בנפשי. ממש. ארוחת הצהריים הזאת היא לא מותרות, היא עיקרון.

עובדת לפי הספר. עם כשלים טכניים קבועים. ובעיקר גאה בעצמה.

קראתי. אהבתי. לא עניתי. לא אענה. לא קיים. שלום.

שעה ורבע, רדיו, ומחשבות עמוקות על כל מה שלא עשית בחיים. אבל הליין הזה זזז.

מסתכלת עלייך בעיניים תמימות ואומרת ״זה לא קרה״. וכשאתה בטוח שזה קרה — היא שואלת אם אתה בסדר. ואז אתה מתנצל.

מניה דיפרסיה — ירידה חדה במצב הרוח ועלייה חזקה בצריכת שמיכות.

את בלתי נסבלת אבל הקסם זה שאת לא מודעת לזה. כולם מקשיבים לך בלית ברירה.

כל סוגי העופות החמוצים במקום אחד. רפרנס ל... אה, פשוט ציפור שתמיד כועסת.

זהובה. פריכה. מושלמת מבחוץ. קצת חמה מדי מבפנים. כולם רוצים לנגוס בה.

קולטת תדרים שאחרים לא שומעים. מאזינה לרדיו ומקרינה ברדיואקטיביות קלה. לא מסוכנת. בטח שלא.

כואב לה הבטן. יודעת מה היא רוצה. בוכה על פרסומת לחיות. מחממת את הבטן. מגיע לה הכל.

זוכרת ימים יפים. פורחת תמיד. מריחה כמו אהבה ראשונה.

אחת למחשבה. שתיים בשקית.. שלוש בסוף… שש בברייל.

לא יכולה לאכול שם, ולא שם, ולא שם גם. אבל מישהי הביאה לה עוגייה ללא גלוטן ועכשיו היא בוכה מאושר

קלילה. רוקחת. קצת בועות. לא קשה. פשוט מתמוטטת לאט

חם מאוד בחוץ, זיעה בגבות. תמיד בעדכונים על תחזוקת הקיץ. סחוניה דל מות

תמיד במהלך משהו. הדופק עולה. זה מה שהיא חיה בשביל זה. מה זה שקט?

עצב תקוע בגרון. החיים יושבים איתה על הספסל ולשניהם נגמר הנובלס.

באה בשלום. מציעה הסדר. רוצה לסיים בטוב. שיהיה שלום אמן.

אוהבת אותך בדרכה. הדרך שלה מזיקה. אבל אתה ממשיך לחזור. למה?

לא עובדת לך, עובדת ל-G.N.M.H Ltd. יש הפרדה. אין הטבות סוציאליות

ההנחה רק היום. המבצע מסתיים עוד שעה. מחר זה יקר. תמיד

עושה תעלולים שראתה ביוטיוב. לא תמיד עובד. הילדים בוכים. היא ממשיכה

עוטפת הכל. שומרת על חום. גמישה מאוד. קצת קורזת, הכל בסדר

מופיעה רק בחנוכה. מרססת כל דבר. ריח מוזר. נעלמת עד השנה הבאה

מוכנה לכל מצב. לומדת קראטה ממוטיב. לא מחפשת בעיות. מוצאת אותן

מרוממת. על הכנפיים. קצת מעל המציאות. רואה יפה משם

הכלב הוא הכל. מסיחה שיחות לכלב. הכלב חכם ממנה. היא מסכימה

כחולה בנפש. לא עצובה, רק כחולה. גוון מסוים של עמוק ושקט

יודעת את החוף הזה. חונה שם כל קיץ. יש לה את הכיסא הכי טוב

מבוייצת. חריפה. לא צריכה פינוקים.

ROI על כל דבר. גם על חברויות. אוכלת ארוחת בוקר ב-6:00 עם מישהו

אלופה. לא מסבירה. לא מתנצלת. מרימה את מה שאחרים לא יכולים

נכנסת לחדרים ומנסה לצאת. רמז: זה מטאפורה לחיים שלה

נאבקת עם הכביסה. המטבח — מצב חירום. אבל האוכל שלה הכי טעים

באה ריקה. הולכת ריקה. לא צריכה דברים. דברים לא צריכים אותה

יש לה את הנקודה. זה הכל. זה מספיק. אנשים שמים לב ולא יודעים למה

בת 3, כבר קונה ביטוח. מסדרת תיק לפני השינה. אוהבת לישון מוקדם

עדיין אונליין. כותבת תגובות ל-2007. 3,450 הודעות. מנהלת פורום ציפורים

קופצת בין גגות. לא משתמשת במדרגות. 'הדרך היא המטרה'. שברה שתי רגלים

הכל טעים יותר על מקל. ממוקדת. מיושרת. קלה לנשיאה

חיה רק בלילות קיץ. ריח של ים ומסעדות פתוחות. לא רוצה שיגמר

עובדת בפיג׳מה. שולחת הצעת מחיר בחצות. לא יודעת מה יהיה חודש הבא

מצטטת ביאליק בשיחה רגילה. קוראת רק ספרות עברית. מתקנת דקדוק

שופכת על כולם שווה. לא מעדיפה אף אחד. רוטיטה בגינה פעמיים ביום

לא קיימת. המצאנו אותה. אבל אולי היא הכי אמיתית מכולן

כאבה לה הברך שנתיים. טיפלה. עכשיו כואבת לה הברך האחרת. תהליך

בוקר: מלכת העולם. ערב: הכל נגמר. לא יודע מה תגיד בצהריים

עשירה מאוד. בנתה אצטדיון. לא ברור למה. מוזמנת לכל מקום

רוקדת בכל מקום. בתור בסופר. ברמזור. אוהבת את עצמה. מגיע לה

הלכה לעדר השני. בלי להגיד כלום. שלחה הודעה אחרי שלושה חודשים

לפעמים יש לה זוג. לפעמים לא. מסתדרת. זה לא משנה לה באמת

לא מגיעה לבד. תמיד עם עוד חמישה. נפגשים בשישי. שרים בקול

קנתה 3 ב-2. לא צריכה שלושה. אבל המבצע. קונה רק כשיש מבצע

גרם שלם. מחויבת. הולכת עד הסוף. לא מאמינה בחצאי מדדים

בדיוק מה שצריך. לא יותר, לא פחות. אחרים קונים גרם. היא יודעת את עצמה

עושה את העבודה הכי חשובה. אף אחד לא זוכר אותה. בסדר גמור עם זה

בודקת קבלות. לא מאמינה לכלום. מבקשת הצהרת הון. יושבת ליד חלון

שקטה. ממוקדת. לא מסתכלת לצדדים. עיניים על המטרה בלבד

לא מסכימה לפחות ממה שמגיע לה. יושבת בראש השולחן. תמיד

לא יודעים מי היא. לא יודעת מי היא. יש לה מסיכה לכל אירוע

מקרמה, ציור, שחייה, גיטרה, מקהלה, ריצה, כתיבה. ביחד: כלום

לא עובדת בחופשה. רוקדת בסלון. מזמינה פיצה ביום שלישי בשביל כן

הכל בסדר. הכל ייפתר. לא לוקחת כלום קשה. ישנה טוב בלילה

על הדרך. תמיד בדרך לאיפשהו. לא ברור לאן. כנראה אטנט

תמיד מוכנה לעזור. 20,000mAh. לא שואלת כמה אחוז יש לה בעצמה

חיה בביצה. לא מתלוננת. זה הבית שלה. רגל שמאל תמיד טיפה לכלוך

לא רוצה קביעות. לא רוצה מחויבות. לא רוצה שיחת העמקה

יודעת הכל. עשתה הכל. היתה שם. מדברת על עצמה בגוף שלישי

חושבת קטן. חולמת קטן. לא מציקה לאף אחד. מרוצה ממה שיש

חברה בכל מועדון. אף פעם לא מנצלת את ההטבות. הכרטיסים פגו תוקף

מגיעה בלי הזמנה. מביאה אוכל שלא ביקשת. שואלת מתי תתחתן

מיינה עם שפם קטן. חושבת שהיא יודעת מה טוב בשביל כולם.

עשתה 231 יום אבל מי סופר. בוהה אל החלל. שמישהו יכין לה טוסט ויתן לה חיבוק כבר.

אין מה לעשות איתה היא רק רוצה לרקוד

עושה סקרים. לא אוכלת בשר. מדבירה כנימות. מצביעה כל שנה ב׳מה הצמח הכי אהוב עלייך׳

שומרת על כל מצווה. לא נוגעת בטלפון בשבת. מתפללת בנחת. הכל בצבע ורוד

לא מדברת לפני הראשונה. לא מפסיקה אחרי השנייה. זה ארוחת בוקר. זה גם ארוחת ערב

מבוייצת. חריף. לא צריכה פינוקים.

קרובת משפחה של לייזה מינלי. מגיעה מהג׳ונגל, שרה קברה. כל כניסה שלה — ספקטקל

מניעה את העיניים לצדדים. מעבדת טראומה. אחרי 45 דקות — הכל קצת יותר ברור

באה בקופסא. מלאה במונוסודיום גלוטומט ואהבה.

גם הסלט וגם הכתר. שולטת בשולחן. אוכלת קרוטונים בבוז. Et tu, עוף?

כולם ניסו. מעטים פתרו. יש שיטה. היא יודעת אותה. אתה לא חייב

בטח שמעתם עליה הרבה. אבל רק אחרי ששמעת עליה בפעם הראשונה. קצת כמו האתר הזה

לא 'סלט'. שאלו איזה. לא 'מוזיקה'. שאלו מה. חייבת לדעת בדיוק. כי בדיוק זה חשוב

תמיד שם. לא הזמינו אותה. אבל היא מגיעה. ומישהו שמח שהיא הגיעה

הולכת לעשן הזמן. קופצת כמו חגב. מפחדת מהקונסולפול.

לא יכולה לזוז כרגע

72 שעות. מרוץ נגד הזמן. חיה על הקצה. אבל רק הקצה

לא מפספסת אימון. 30 גרם חלבון. הכי חזקה במכון

נותנת הכל בחינם. מעדכנת ב-3 לילה. כועסת על פורק שלא נתן קרדיט

מחכה למשיח. עד אז חרבו דרבו

ניסו להכניס אותה לשיקום. אמרה לא לא לא. שרה את זה בקול עמוק

האהוב עזב. האלבום רץ בלופ. השוקולד נגמר. עדיין אוהבת אותו

שלושה שבועות ולא נסדק. צבע של הסתיו. לא נוגעת בכלום אחרי

לה יש תשובה לכל דבר. רציונלית. מסבירה למה אתה טועה. בנחת

גרה בבניין ישן. יודעת שהוא יתחדש. מחכה לממ״ד. בינתיים משכירה

כל דבר קריטי. כל דבר חד. דברים לא רכים לעולם. מתח תמיד

נוצרה מהקהל. לה נשמה. היא אחת מהן. הן אחת מה

מצפה שיהיה חריימה על השולחן כשהיא חוזרת מהעבודה

תמיד מופתעת מהחתול בשק. לא ידעה שיש שם. אבל שמחה שהוא שם

מקשיבה לקורין אלאל. נדירה בשנים. שר רק לטוב

השחילו אותה כשלא שמת לב. אבל היא מביאה אור למקום אפל

מהירה. קלילה. עוברת דברים קטנים בדיוק. אבל לא פריט גדולים

יודעת בדיוק מה עושה. זה נשמע קל אבל לא. היא פשוט גדולה

לא זה. לא זה גם. אולי אם... לא. היא יודעת מה היא לא

דעה על כל דבר. צבעים. קווים. קומפוזיציה. אתה לא יכול לשנות אותה

מסננת הכל. מחלצת טוב מרע. מדריכה לחיים נקיים וברורים

לא קונה דומיין. נשאר עם הדבר הראשון שמצאה. בסדר גם כן

שומרת עבורה. לא חושבת שמישהו יוכל לעזור. או שאני לא חשובה מספיק

לא מדברת. אבל אתה יודע שהיא חושבת משהו. עדיף אם היא הייתה מדברת

אפורה. טבעית. ניוטרלית. עדיין שמיים. כל הזמן

כל פה קטע. כל דבר דרמה. אבל זה עובד עליה. תמיד

ידיים שבישלו 50 שנה. 40 מהן גם גידלו ילדים — לא רק שלה. הטעם לא מתכון, הוא זיכרון

במשבר. זוקפת מחדש. לא יודעת איך אבל צריך לעשות משהו. משהו. כל דבר

נמצאת שם כל הזמן. בתנועה קטנה. אתה שוכח שהיא קיימת

רק בחמישי בערב. מביאה כמה בקבוקים. לא משנה מה כמה. שטח

עשה מה שהיא רוצה. זה לא אכזרי, זה צחוק. לכבוד חריימה

משמלה אדומה. זה כל מה שצריך. דיסקרטית. חזקה. פנויה

מדברת צרפתית בלא צורך. מנומנמת עם היין. הלה מודעות לאמנות

לא כמו כולן. יש לה תבנית משלה. בלתי ניתנת להעתקה. אה

תמיד מחיאה כפיים. מוזנקת. בטוחה בעצמה. צלילה עם כולם

מסיתה בחום. מצטברת בטעימה. שיט שלה תה צמחים עם דבש

מוסיקה טנדה. רוקדת סט״ם. בעיניים עצומות. בהזיה קצת

ב-50% הנחה. לא מעניין אותה אם זה שימוש. היא חצי מחיר זה מחיר

עדכונים. שינויים. אבל יש לה פה הערות. תמיד יש לה פה הערות

אבא של מיינה. הפקידה לה דברים. הוא בחיים אבל היא מרגישה אותו

מהרים. קשחה. אתה לא חודר אותה. לא לא בקלות. דורשת הכרה

לבנה וקטנה. עדינה. אבל כל בעיה עם השורשים שלה. נתוצה

מקופלת בכל צד במים. בודדת בתכלית. קשה להגיע אליה

בחרה להיות כך. שמחה כך. לא מתואמת לחלוקה. עדיף לה בדדות

קטנה וחכמה. בבית ורוד מעוצב עם כל הפרטים. מושלמת בכל זווית. כל דבר בגדול הנכון בשבילה

יקרה. מסקרנת. לא כל אחד יכול לנשוא אותה. עקביות מושלמת

קול טבעי. בלי פירוק. סתם היא וגיטרה. שיר פשוט וברור

קפה טחון. פעלה בידיים. זהב עתיק בזובן. תוספות בלי חצייה

חמה. יבשה. קשה לחיות איתה. אבל אם אתה בטח — היא תשריד

איכות גבוהה. דחוסה ומקובצת. זוכרת כל פרט ולא מאבדת מידע

חדה כמו כוכב. מנצנצת. רחוקה. אבל אתה רואה אותה תמיד

עובדת בעצמאות. לא צריכה מישהו מאחורה. פשוט קורה מעצמה

שבת בשניים. שניים וחצי. בשלושה כבר ישנה. חמין מרדים לנשמה

התחלה ריקה. אבל מלאה אפשרויות. מעגל מושלם. מקום להתחיל

בתוך בדיוק רע. מחליטה שהיא חולה. אבל עדיין באה לעבודה שלא

אם היא יחידה — היא אחת. אם היא חבורה — היא מושלמת. בעץ או בכלי

ברורה כמו קריסטל. יודעת בדיוק מה היא רוצה. אין עמימות

תמיד באה בשיא. לא רואה את הראשונות ממטר. היה שווה לחכות

רצה בבוקר. רצה בערב. בריאות מעל הכל. אמא חזקה ועצמאית

תמיד בחברה. לא יודעת מי מי. הם יודעים שהיא הקפטן של הכל

עם לדים. קליקית. צורמת לילה בחדר השינה. קול המופץ בחנות

מסבירה מדוע זה קורה. זה לא עובד לאחרים אבל לה זה מושלם

כואבת. לא מרגנת. זה כרוני. לא זה הדברים הרעים ביותר שהיו בה

מנגנת כל קלף בעצמה. חיה על קונצרטים. מוזיקה קלאסית זורמת בדמיה

הכל או כלום. אין אמצע. היא עושה משהו או היא לא. הסיכויים כנגדה

ניסתה הכל. כלום לא עבד. עדיין מנסה. ואם לא תנסה — יהיה גרוע יותר

חריפה בדוגמה וחריפה בטבע. קודם אתה בוער. בסוף אתה מתאהב

מתעכלת בעצמה. בלולאה אינסופית. קטנה אבל כואבת

כל דבר מהיר. כל דבר תוך בנים. אתה שומע אותה וכבר אתה עייף

מודחקת צעקות. רואה קטע בהתנהגות גברים. מחזרת על זה בקול גבוה

רעננה. קרה. ירוקה. מרגיעה. מחדשת נשימה. כמו לק גרון טירוף

לא מעצר. בחרה. עדיף לה הבית מחוץ. גם פעם אחת בשבוע היא מתשתקה

ישבה בה פעם וחברה. בחזקה. לא קמה מאז. אם תראו אותה — שלחו ממלח חפץ

חיה בתוך הסדרה. לא מפרידה בין עריכה למציאות. כועסת על דמויות בדיוניות. בוכה על פרידות של אנשים שלא פגשה. יש לה דעות חזקות על מי ראוי לנצח

רגילה כזאת. אוהבת סודה סטרים. קולח וקולח ותרגיל בעוד קובית קרח

יושבת בכיסא. אוכלת דייסה. זה לא מדוייק לה. מתנמנמת

כל תשוקה נרשמת בזכות, כל אכזבה בחובה, ובסוף החודש הוא תמיד סוגר מאזן רגשי

בונה קוביות. החפרה עמוק. בוחרת טבע או בנייה. גם וגם. שום גבול

שרדה הרבה דברים. אולי יותר מדי. כזו שיצאה מעצם למשך חיים

לא משנה לה. לא מתחשבת. עושה מה שהיא חושבת שצריך. אבל בליבה — טובה

בסודות. בימי ספנות. מושך סודות מהאוקיינוס. כולם רוצים בה

צבעונית מכל הצדדים. קול חזק. מעצבנת חלק. קסומה חלק. אתה בוחר

קראה את זה ופחדה. ואז הבינה שזה קרה. ואז הבינה שזה עוד קורה

בארוחת בוקר בפריז, בארוחת ערב ברומא. לא בדיוק, אבל הלב שם

מטגנת פלאפל מחומרים טהורים. סוד בתבליני קטיף. משדה לפיך בעיפרון

קטנה כמו קופי. חזקה כמו אספרסו. מעודנת כמו שיבולת. בדיוק האיזון

נוסעת במיני קופר. קונה במיני סופר. לובשת מיני אבל לא ״ביקשה את זה״. חיים קטנים, לב גדול

מימן את משאלות רבות. כל פעם עם קפץ. לא מבינה מה צריך עוד

בחרה לא טוב. או שהטבע בחר לה קרוע. כואב כשיורדת מדרגות. מנהלת אחרת

כולם רוצים לשחק איתה. כל יום יום של שמחה. מתעייפת בערב. קמה בבוקר

בנויה מאבן. קשה. עתיקה. ניסיון להעתיק אותה — הוא נכשל. היא תמיד שם

חיה באשדוד אבל הלב לה בפרדס. ריח של מנדרינה. שרה בקול ברחוב

קטנה בגודל, ענקית ברוח. לא מסבירה שלא. שמחה בעצמה. מעוררת אהבה

עשתה מסע. בניתה את עצמה. יודעת מי היא וממי. לא צריכה אישור

צר לה דיספנסר? סיבוב שניים. בחום גבוה. תוך 90 דקות הכל נקי

משיחה רגילה לחשיפה של נשמה. לא משחקת, בעצם מדברת. כל מילה נושמת. כל שתיקה רועמת

צילמה את האוכל לפני שאכלה. 'קוד קופון MYNA10'. 40K עוקבים, 0 חברים

הווייב שלה בלתי מוסבר. פשוט יש לה את זה. כולם מרגישים את זה

קולגן בבוקר, פודצאסט על תזונה, 'הגוף שלי הוא מקדש'. שותה מי סלרי

חמוצה בנשמה. כל דבר מחמיץ לה. אפילו ה-WiFi. אפילו השמש

היתה שם. ראתה דברים. עכשיו מעדיפה שקט, גינה קטנה, ותה צמחים

לא עוקבת אחרי חדשות. 'אני לא מתעסקת בפוליטיקה'. יש לה דעות חזקות על קפה

התחילה 12 פרויקטים. סיימה 0. אבל הכולם מרתקים ויש לה רעיון חדש

לא טובה לא רעה. ציון 6.5. תמיד מביאה ממוצע. לא מטרידה אף אחד

טסה לאתונה רק בשביל הלוטו. יש לה מספרים קבועים. בטוחה שהיום זה היום

לא לבנה, לא אדומה. משהו באמצע. נעים, קצת שמנד, מעט עגבניות

מנסה. לא מצליחה. מנסה שוב. לא מצליחה שוב. בסדר גמור עם זה

פשוט מיינה. אוהבת. חיה ברגע. שרה כי היא רוצה

נגד המערכת. נגד הציפורים הקונפורמיסטיות. חיה חיי מרד מלאים

זוכרת כשהכל היה יותר טוב. יש לה אלבום תמונות. שרה שירי ילדות

לינקדאין פתוח כל הזמן. 'בואו ניצור סינרגיה'. אוכלת ארוחת עסקים

בוכה בכל חתונה. לא משנה שלא מכירה את הזוג. שמלה לבנה ונצחית

לא יודעת לאן ללכת. יש לה GPS אבל היא לא סומכת עליו. הולכת שמאלה

שטיח אדום בלבד. לא מדברת ישירות עם פשוטי העם. עיניים מאחורי שמשות

טסה רחוק מאוד. מסתכלת על כדור הארץ. לא מבינה את הבעיות שלנו

בישול הוא אומנות. מסרבת לאוכל מעובד. מבקרת מסעדות בכנפיה

ממושמעת, ישרה, לא יכולה לדבר על מה שהיא עשתה

מיקסת צלילי טבע עם בס, פוגה על ענף, פסטיבל הציפורים 2024

יודעת איפה כל דבר. מסתכלת על המבצעים. שולטת בפירות הטריים

ריצה בבוקר, חדר כושר בצהריים, 'המחר שלך הוא הצד החלש שלך'

שואלת שאלות קיומיות, קוראת ניטשה, מסתכלת לאופק

חיה ליד הים, אוכלת שאריות פלאפל, מסתכלת על גלים

שלווה בנשמה, מדיטציה בבוקר, לא מתרגשת מכלום

שותה קפה ספשלטי, מצלמת את האוכל, היתה שם לפני שזה היה מגניב

אל תגע בה. אל תסתכל עליה. אל תישם מולה

ישנה 14 שעות, עדיין עייפה. 'עוד 5 דקות' מאז 2019

מאמינה באהבה גדולה, שרה ספרדית, מביאה פרחים לפרטנר

לא יודעת מתי לעצור, תמיד הכי עד הבוקר, ישנה בגן ציבורי

הכל מרגיז אותה. הרעש, האנשים, הכביש, הציפורים האחרות

יודעת את מקורותיה, אוכלת ספייסי, רוקדת בוליווד בכל הזדמנות

שרה Mia san mia, אוהדת אדוקה, לא מדברת עם אוהדי ברצלונה

תמיד מוצאת אוכל בזבל של תחנת הדלק, מביטה בך בבוז בזמן שאתה ממלא

יושבת בגשם, מקשיבה לפלייליסט של נוסטלגיה, לא אוכלת

קמה עם השמש, שרה לפני הקפה, מאמינה שבוקר הוא מתנה